יום שבת, 4 באוגוסט 2012

הגורמים להיווצרותן של מחלות עור נפוצות

הגורמים להיווצרותן של מחלות עור נפוצות

מחלות עור נפוצותהגורמים להיווצרות מחלות עור הנם מגוונים ונובעים בעיקר משינויים במצב הבריאותי של אנשים. גורמים למחלה יכולים להיות אלרגיות, גורמים גנטיים, גורמי לחץ פיזי ונפשי, וכן חומרים מגרים שיכולים לגרום לדלקת עור המתפתחות בהדרגה לכרונית.
אנשים רבים חיים עם מחלות עור כרוניות בדרגות נמוכות ואינם אפילו מטפלים בהם לאורך חייהם בשל הסתגלותם למצבם, לרוב, הם מטפלים באופן מקומי ושוכחים מקיום המחלה עד להתפרצותה החוזרת.

דרמטיטיס

דרמטיטיס (דלקות עור) נפוץ הינו מצב הנובע מקשר ישיר עם אחד או יותר של חומרים אלרגנים רבים. גורמים מגרים נפוצים כוללים סבון כביסה, סבוני אמבט או דטרגנטים, מוצרי ניקוי אלרגנים.
חומרים נוספים העלולים לגרום לרגישויות הגורמות להתפתחות מחלות עור הנם גומי, מתכות כגון ניקל, תכשיטים, בושם וניחוחות, קוסמטיקה, דשא ועוד.
נדרשת חשיפה ארוכה במגע עם גירוי כדי לגרום לדלקת מאשר חשיפה מקרית וקצרה לאלרגן. אך מהרגע שהתפתחה רגישות לאלרגן, מספיקה חשיפה קצרה על מנת דלקת עור.
רגישויות מסוג זה נוטות להיות כרוניות וללוות את הסובלים מהן לאורך כל חייהם.

ניטרודרמטיטיס

סוג זה של דלקת עור המתפתחת בדרך כלל בעקבות חשיפה לחומר מסוים המתחיל ליצור תחושה של גרד באזור מוגדר של העור.
גירוי זה עשוי להוביל את הסובלים ממנו לשרוט ולשפשף את האיזור המגורה שוב ושוב. מקומות נפוצים כוללים קרסוליים, שורש כף היד, האמה או הזרוע החיצונית, והעורף.
גורמים אפשריים כוללים עור יבש, גירוי כרוני, אקזמה, ספחת, סבוריאה ועוד. מצב זה גורם פריחה אדומה וצהבהבה, עור קשקשי ו"שמן", בדרך כלל בקרקפת.
המצב נפוץ אצל אנשים עם עור ושיער שמנוני, ומצב זה עשוי לצוץ ולהיעלם, בהתאם לעונות השנה. כמו כן, ניתן להניח כי גורמים תורשתיים משחקים תפקיד מכריע במצב זה.
ייתכנו גם גורמים שאינם תלויים בחולה עצמו כגון: מתח גופני, נסיעה מחוץ לגבולות מדינה שם הגוף חשוף לחומרים ודטרגנטים חדשים שהעור אינו מורגל בהם ועוד. אצל תינוקות, הפרעה זו נקראת כובע בעריסה.
במקרים של סבוריאה, אקזמה, עור יבש וגירויים כרוניים, משחות לטיפול מקומי בעלות אחוזים נמוכים של סטרואידים, מסייעות מאד בהקלה על הגרד, ואף מעלימות את הנגע במידה והוא אינו חמור. משחות מקומיות אלו בריכוז של עד 10% של קורטיזונים נמכרות גם ללא מרשם רופא.

דרמטיטיס סטטיס (קפאוני)

דרמטיטיס סטטיס יכול להתרחש כאשר נוזל מצטבר ברקמות שמתחת לעור – בדרך כלל על החלק התחתון של הרגליים – עקב חזרה איטית של דם מן הוורידים ברגל חזרה אל הלב.
הנוזלים המצטברים מפריעים ליכולת תנועת הדם כדי להזין את העור וגורמים ללחץ נוסף על העור מלמטה כך שנראה כי יש בצקת בקרסול הרגל.
גורמים אפשריים כוללים: דליות ורידים, דלקות כרוניות או חוזרות, תנאים אחרים המשפיעים על זרימת הדם ברגליים.

אטופיק דרמטיטיס

מצב זה מתרחש לעיתים קרובות עם אלרגיות תורשתיות שבה לחברי המשפחה יש היסטוריה של אסטמה או קדחת השחת.
בדרך כלל הדבר מתחיל בינקות, וחומרת המחלה עשויה להשתנות במהלך הילדות ובגיל ההתבגרות. כאשר מתבגרים היא פוחתת בהדרגה, אלא אם כן קיימת חשיפה גבוהה בסביבת העבודה או המגורים.
גורמים אפשריים כוללים שילוב של תקלה במערכת החיסונית של הגוף, נטייה גנטית, אלרגיות כגון אסתמה או קדחת השחת. מתח יכול להחמיר אטופיק דרמטיטיס, אבל לא מהווה גורם ראשוני למחלה.
במקרים אלו, יש להציע לחולים לשנות אורח חיים באופן דרסטי, כמו גם לשקול טיפולים פסיכולוגיים, ריבוי בפעילות ספורטיבית ומנוחה מרובה על מנת להקל על המתח הקיצוני הגורם להחרפתה.

שחמת

שחמת

שחמת, הנקראת גם צירוזיס (Cirrhosis), היא מצב סופי של מחלת כבד, ומשמעה הרס מתקדם של רקמת הכבד ואובדן היכולת התפקודית שלו.
הכבד, איבר גדול הממוקם בבטן הימנית העליונה, הוא איבר בעל תפקידים רבים ומשמעותיים. הכבד אחראי על פירוק חומרים רעילים המגיעים לדם, סילוק אמוניה מזרם הדם, יצירת חלבונים רבים (למשל: אלבומין, פקטורי קרישה), מאגר אנרגיה ואיבר מטבולי מרכזי, יצירת מרה החיונית לספיגת חומרים שונים מהמזון ועוד.
הכבד מורכב מתאים מיוחדים, הנקראים הפגוציטים (Hepatocytes). תאים אלו מסודרים בשורות, (הנקראות לעיתים "קוריות הכבד"), ובניהם מתאפשרת זרימת דם מוגברת וחופשית. שורות ההפטוציטים מאורגנות במבנים מסודרים, אונות. בין האונות נמצאת רקמת חיבור – אוסף מפוזר של תאים, בייחוד פיברובלסטים, וסיבים חלבונים שונים כדוגמת קולגן.
בשחמת הכבד, נזקים שונים גוררים הרס של הפטוציטים, רקמת החיבור גדלה על חשבון רקמת הכבד התפקודית, ויוצרת מחיצות, המכונות "ספטות", בין אונות סמוכות בכבד. תהליך זה קרוי פיברוזיס (Fibrosis), והוא פוגע בתפקוד הכבד וזרימת הדם התקינה דרכו.
 

הגורמים לשחמת

כאמור, שחמת הכבד מייצגת מצב סופי שיכול להיגרם כתוצאה מנזקים רבים ושונים לכבד. הסיבה הנפוצה ביותר לשחמת הכבד היא נזק כתוצאה משתיית אלכוהול מופרזת. סיבות אחרות יכולות להיות מחלות ויראליות כרוניות – הפטיטיס מסוג B והפטיטיס מסוג C, מחלות של דרכי המרה הפוגעות בכבד, מחלות אוטאימוניות, אי ספיקת לב הגוררת הצטברות דם לא מחומצן בכבד, מחלות מטבוליות תורשתיות (מחלת ווילסון, המוכרומטוזיס) ועוד.

שחמת – סימפטומים

לשחמת הכבד סימנים רבים, הנובעים מהכשל הכבדי וביטוייו הרבים. הסובלים משחמת יתלוננו על בחילות, חוסר תאבון, שלשולים והקאות, כאב בבטן ימנית עליונה, עייפות וחולשה, צהבת ופגיעה בפוריות.

אבחון שחמת

אבחנה סופית ודפניטיבית של שחמת הכבד יכולה להתבצע רק בביופסיה, בה ניתן להבחין במראה ההיסטולוגי האופייני (מראה רקמת הכבד ותאי הכבד במיקרוסקופ). עם זאת, לעיתים ניתן לזהות שחמת על פי הסימנים שהוצגו לעיל, וסיבוכי המחלה האופייניים, גם ללא ביופסיה. בדיקות אבחנתיות נעשות כדי למצוא את הסיבה להתפתחות השחמת, ולטפל בה במידת הצורך. בדיקות כאלו יש לעשות לנוכחות וירוסים בצל החולה ולנוגדנים אוטואימונים שעלולים לגרום לשחמת. בדיקת US או CT מועילות גם הן במקרים רבים.

שחמת – סיבוכים

שחמת הכבד גוררת סיבוכים רבים ומסוכנים מאוד לחולה. נתאר את העיקריים שבהם:
  • יתר לחץ דם פורטלי – מכיוון שזרימת הדם בכבד מופרעת, עולה לחץ הדם בווריד המוליך דם אל הכבד, שנקרא הוריד הפורטלי. כתוצאה מכך זורם הדם דרך כלי דם חלופיים, העוקפים את זרימת הדם בכבד. זרימת דם מוגברת דרך ורידי הוושט יכולה לעורר דימומים קשים ומסכני חיים, הקרויים דליות, ומצריכים טיפול דחוף לעצירת הדימום.
  • היפרספלניזם – שחמת הכבד גוררת זרימת דם מוגברת אל הטחול, ולהגדלה ניכרת שלו. הגדלת הטחול מאיצה פירוק של כדוריות דם אדומות, תאי דם לבנים, וטסיות דם, ומוליכה להפחתה במספרם. מצב זה מכונה "פאנציטופניה"- ירידה בכל סוגי התאיים שבדם. חולי שחמת הכבד יהיו חשופים יותר למחלות זיהומיות, יסבלו מאנמיה, ומנטייה לדמם.
  • כשל כבדי – בעקבות התפקוד הירוד של הכבד, נפגעת יכולת הייצור שלו. הפרעות בייצור פקטורי הקרישה מוליכות לנטייה מוגברת לדימומים, בנוסף על המחסור בטסיות דם שהוזכר. הפרעה בייצור האלבומין, שעוזר לשמור את נוזל הדם בתוך כלי הדם, גוררת בצקות מפושטות בחללי הגוף. תופעה אופיינית לחולי שחמת היא מיימת (Ascites), בה מצטברים נוזלי בחללי הבטן. נוזלים אלו יכולים להזדהם בזיהום חיידקי מסכן חיים.
  • אנצפלופתיה – מכיוון שהכבד לא מפרק כראוי רעלים המצטברים בגוף, בייחוד אמוניה, הצטברות של רעלים אלו פוגעת במוח, פגיעה המכונה "אנצפלופתיה". פגיעה זו מתבטאת בבלבול, שינוי במצב ההכרה, הפרעות מוטריות, ובמצבים קשים גם תרדמת.
מלבד סיבוכים אלו גורמת שחמת לפגיה בכליות (Hepatorenal syndrome), פגיעה בעצמות, עלייה בלחץ הדם בריאות ועוד.