שחמת

שחמת, הנקראת גם צירוזיס (Cirrhosis), היא מצב סופי של מחלת כבד, ומשמעה הרס מתקדם של רקמת הכבד ואובדן היכולת התפקודית שלו.

הכבד, איבר גדול הממוקם בבטן הימנית העליונה, הוא איבר בעל תפקידים רבים ומשמעותיים. הכבד אחראי על פירוק חומרים רעילים המגיעים לדם, סילוק אמוניה מזרם הדם, יצירת חלבונים רבים (למשל: אלבומין, פקטורי קרישה), מאגר אנרגיה ואיבר מטבולי מרכזי, יצירת מרה החיונית לספיגת חומרים שונים מהמזון ועוד.

הכבד מורכב מתאים מיוחדים, הנקראים הפגוציטים (Hepatocytes). תאים אלו מסודרים בשורות, (הנקראות לעיתים "קוריות הכבד"), ובניהם מתאפשרת זרימת דם מוגברת וחופשית. שורות ההפטוציטים מאורגנות במבנים מסודרים, אונות. בין האונות נמצאת רקמת חיבור – אוסף מפוזר של תאים, בייחוד פיברובלסטים, וסיבים חלבונים שונים כדוגמת קולגן.

בשחמת הכבד, נזקים שונים גוררים הרס של הפטוציטים, רקמת החיבור גדלה על חשבון רקמת הכבד התפקודית, ויוצרת מחיצות, המכונות "ספטות", בין אונות סמוכות בכבד. תהליך זה קרוי פיברוזיס (Fibrosis), והוא פוגע בתפקוד הכבד וזרימת הדם התקינה דרכו.

 

הגורמים לשחמת

כאמור, שחמת הכבד מייצגת מצב סופי שיכול להיגרם כתוצאה מנזקים רבים ושונים לכבד. הסיבה הנפוצה ביותר לשחמת הכבד היא נזק כתוצאה משתיית אלכוהול מופרזת. סיבות אחרות יכולות להיות מחלות ויראליות כרוניות – הפטיטיס מסוג B והפטיטיס מסוג C, מחלות של דרכי המרה הפוגעות בכבד, מחלות אוטאימוניות, אי ספיקת לב הגוררת הצטברות דם לא מחומצן בכבד, מחלות מטבוליות תורשתיות (מחלת ווילסון, המוכרומטוזיס) ועוד.

שחמת – סימפטומים

לשחמת הכבד סימנים רבים, הנובעים מהכשל הכבדי וביטוייו הרבים. הסובלים משחמת יתלוננו על בחילות, חוסר תאבון, שלשולים והקאות, כאב בבטן ימנית עליונה, עייפות וחולשה, צהבת ופגיעה בפוריות.

אבחון שחמת

אבחנה סופית ודפניטיבית של שחמת הכבד יכולה להתבצע רק בביופסיה, בה ניתן להבחין במראה ההיסטולוגי האופייני (מראה רקמת הכבד ותאי הכבד במיקרוסקופ). עם זאת, לעיתים ניתן לזהות שחמת על פי הסימנים שהוצגו לעיל, וסיבוכי המחלה האופייניים, גם ללא ביופסיה. בדיקות אבחנתיות נעשות כדי למצוא את הסיבה להתפתחות השחמת, ולטפל בה במידת הצורך. בדיקות כאלו יש לעשות לנוכחות וירוסים בצל החולה ולנוגדנים אוטואימונים שעלולים לגרום לשחמת. בדיקת US או CT מועילות גם הן במקרים רבים.

שחמת – סיבוכים

שחמת הכבד גוררת סיבוכים רבים ומסוכנים מאוד לחולה. נתאר את העיקריים שבהם:

• יתר לחץ דם פורטלי – מכיוון שזרימת הדם בכבד מופרעת, עולה לחץ הדם בווריד המוליך דם אל הכבד, שנקרא הוריד הפורטלי. כתוצאה מכך זורם הדם דרך כלי דם חלופיים, העוקפים את זרימת הדם בכבד. זרימת דם מוגברת דרך ורידי הוושט יכולה לעורר דימומים קשים ומסכני חיים, הקרויים דליות, ומצריכים טיפול דחוף לעצירת הדימום.

• היפרספלניזם – שחמת הכבד גוררת זרימת דם מוגברת אל הטחול, ולהגדלה ניכרת שלו. הגדלת הטחול מאיצה פירוק של כדוריות דם אדומות, תאי דם לבנים, וטסיות דם, ומוליכה להפחתה במספרם. מצב זה מכונה "פאנציטופניה"- ירידה בכל סוגי התאיים שבדם. חולי שחמת הכבד יהיו חשופים יותר למחלות זיהומיות, יסבלו מאנמיה, ומנטייה לדמם.

• כשל כבדי – בעקבות התפקוד הירוד של הכבד, נפגעת יכולת הייצור שלו. הפרעות בייצור פקטורי הקרישה מוליכות לנטייה מוגברת לדימומים, בנוסף על המחסור בטסיות דם שהוזכר. הפרעה בייצור האלבומין, שעוזר לשמור את נוזל הדם בתוך כלי הדם, גוררת בצקות מפושטות בחללי הגוף. תופעה אופיינית לחולי שחמת היא מיימת (Ascites), בה מצטברים נוזלי בחללי הבטן. נוזלים אלו יכולים להזדהם בזיהום חיידקי מסכן חיים.

• אנצפלופתיה – מכיוון שהכבד לא מפרק כראוי רעלים המצטברים בגוף, בייחוד אמוניה, הצטברות של רעלים אלו פוגעת במוח, פגיעה המכונה "אנצפלופתיה". פגיעה זו מתבטאת בבלבול, שינוי במצב ההכרה, הפרעות מוטריות, ובמצבים קשים גם תרדמת.

מלבד סיבוכים אלו גורמת שחמת לפגיה בכליות (Hepatorenal syndrome), פגיעה בעצמות, עלייה בלחץ הדם בריאות ועוד.